אנשים פונים לטיפול פסיכולוגי מסיבות שונות.
משברי חיים, חרדה, דיכאון, פוסט טראומות, תחושת תקיעות, חוויה של בדידות, תחושת ריקנות וחוסר סיפוק,קשיים ביצירת קשרים חברתיים וזוגיים, קשיים ביחסים בינאישיים, מצבי רוח מדאיגים, תחושות שאנחנו לא מספיק טובים או שווים, שאלות על המידה בה אנו מממשים את היכולות שלנו ועל המידה בה אנו מסופקים בחיינו. המשותף לרובם הוא חוויה של מצוקה וכאב נפשי.
פעמים רבות, בטרם הפנייה לטיפול, מתעוררים חששות: איך אחשוף את עצמי בפני אדם זר? מה המטפל יחשוב עליי? האם יבין אותי או שיהיה שיפוטי כלפיי? האם יוכל לעזור לי? מה זה אומר עליי שאני פונה לטיפול? התחושות האלו הן משותפות לאנשים רבים.אי ודאות מעוררת חרדה באופן טבעי, וכך גם המחשבה על טיפול נפשי. לרוב לאחר הפנייה והמפגש עם המטפל, חלק מהחששות מתפוגגים מעצמם.
אני מאמינה כי חוויה טיפולית טובה ומשמעותית מתרחשת כאשר נוצרת בחדר הטיפולים אווירה של שיתוף וחיבור בין המטפל והמטופל. אווירה שכזו תאפשר למטופל מקום בטוח להביא תכנים מעולמו האישי באופן גלוי, כן ופתוח גם כאשר מדובר בתכנים כואבים, מביכים וקשים.
אני מאמינה כי הטיפול האמיתי מתקיים דרך היחסים הטיפוליים בחדר, המשוחזרים בסופו של דבר אל מחוצה לו ו"אל העולם האמיתי". ובעזרת התובנות הפנימיות והכלים שנרכשו בטיפול יוכל המטופל להתייחס אל עצמו ואל סביבתו באופן שונה, אחר ויעיל יותר מבעבר.